פתח שירות

קראת על השירותים שלנו ואתה מעוניין לקבל שירות? נשמח לעזור

 

Share

תנאי שימוש למערכת שיחת הווידאו

שימ/י לב: המידע המופיע על מסך המחשב שלך עלול להיחשף לעיני הסובבים, ובכלל זה בני משפחה ו/או כל אדם אחר המצוי בקרבתך בעת השימוש במערכת.

 

בתום השיחה במערכת מוטלת על המשתמש/ת אחריות בלעדית להסיר את המידע, ו/או את נתוני הזיהוי, ו/או כל נתון אחר, אשר עלול לאפשר גישה למידע ו/או לשירות למי שאינו מורשה לכך. אני פוטר/ת בזאת את מדיקס מכל אחריות ו/או חבות בגין אי־ביצוע הסרה כאמור.

close
דף הביתבלוגחמש מאות שנים של תגליות רפואיות מפתיעות

חמש מאות שנים של תגליות רפואיות מפתיעות

מאת: צוות מדיקס
חמש מאות שנים של תגליות רפואיות מפתיעות

למרות שמדע האנטומיה נמנה עם ענפי הרפואה העתיקים ביותר, רק לאחרונה רכשנו ידע מספיק אודות גוף האדם על-מנת שנוכל להשאיר מאחור כמה מתחומי הרפואה המבעיתים ביותר. מערכת מדיקס נזכרת בכמה מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר שנעשו ב-500 השנים האחרונות.

במהלך 2020, נחשף הציבור לאופן בו ניסויים קליניים משמשים חוקרים לקבוע את מידת הבטיחות והיעילות של תרופות וטיפולים חדשים במהלך פיתוחם.

 

כיום, ניסויים קליניים נדרשים לעמוד בדרישות מחמירות, אך לא תמיד היה זה המצב. במשך מרבית ההיסטוריה האנושית התבססו אנשי רפואה על ניסוי וטעיה כשיטה המובילה ללמוד את גוף האדם ולהבין כיצד הוא מתפקד, תוך שהם מתבססים במידה רבה על אמונות תפלות שהיו נפוצות בתקופתם. הטיפולים עצמם היו לרוב כרוכים בלא מעט כאב עבור "המטופלים".

 

רבות מפריצות הדרך ברפואה היו, אם כך, מקריות לחלוטין, דבר שאינו מפתיע במיוחד לאור העובדה כי במשך מאות שנים סברו הרופאים באירופה שעיקר תפקידם הוא לנהל דיונים מלומדים זה עם זה.

 

ניתוח מטופלים, לעומת זאת, נחשב למשימה נחותה, וזו הושארה לגַּלָּבִים, שתפקדו כמנתחים וביצעו מגוון של פרוצדורות רפואיות, החל מספרות ועקירות שיניים, ועד ניתוחים מורכבים להסרת גפיים וקדיחת חורים בגולגולת של המטופל (טרפנציה), שמטרתם לשחרר רוחות ומחשבות רעות מראשו של החולה. בבריטניה, המשיכו גלבים להחזיק בתפקיד המנתחים עד לתחילתה של המאה ה-19.

 

הליך הטרפנציה עצמו פותח בעת הנאוליטית, והיה בשימוש בסין העתיקה ובאירופה של תקופת האבן. בין המטופלים שעברו את ההליך גם אישים בולטים, כמו פיליפ נסיך אורנז' ההולנדי, בן המאה ה-16, אשר בגולגלתו בוצעו לא פחות מ-17 קידוחים שונים.

 

בכתבה זו נבחן אילו פריצות דרך מפתיעות תרמו להכרותנו עם האנטומיה האנושית לאורך ההיסטוריה. פריצות דרך אלו אפשרו לתוחלת החיים הממוצעת לגדול פי שניים ב-500 השנים האחרונות.

 

המאה-16

 

המאה ה-16 התאפיינה במלחמות מתמשכות שהתנהלו ברחבי אירופה. רובה המוסקט צבר פופולריות ובמהרה הפך לכלי נשק מועדף. חיילים שסבלו מפצעי ירי טופלו על-ידי גלבים.

 

אם הפציעה הייתה קלה, היה הגלב מזליף שמן רותח אל תוך הפצעים; במקרה של פציעה שדרשה קטיעה של הגפה הפגועה, השתמש הגלב בברזל לוהט על מנת לצרוב את הפצע.

 

המפנה בשיטת הטיפול חל כאשר לאחד הגלבים נגמר השמן. בשנת 1537, בעת המצור על טורינו, גלב צרפתי בשם אמברואז פרה, מצא את עצמו במצב נואש, ללא שמן לטיפול בפצועים.

 

בנסיון למצוא פתרון, החליט פרה לטפל בפצעי החיילים באמצעות תרופת סבתא ששימשה עד אותו הרגע לטיפול בבעיות עיכול, ואשר הכילה חלמון ביצה, שמן ורדים וטרפנטין. למרבה ההפתעה, התערובת עזרה. מה שפרה לא ידע, זה שטרפנטין הוא למעשה חומר אנטיספטי. 

 

למחרת בבוקר, גילה פרה להפתעתו שבעוד שחיילים ש"זכו" לטיפול בטיפות השמן האחרונות המשיכו לסבול מכאבים קשים ביותר, היה מצבם של חיילים שטופלו בתרופה החדשה יציב, ופצעיהם הראו סימני החלמה.

 

המאה ה-17

 

אנטוני ואן לוונהוק היה סוחר בדים הולנדי שעשה ניסויים באופטיקה במטרה למצוא דרך שתאפשר לו להתבונן בקלות בצפיפות החוטים בבד. 

 

במסגרת הניסויים שביצע, יצר ואן לוונהוק עדשות חזקות במיוחד על-ידי שימוש בהמצאתם של שני אופטומטריסטים הולנדים - המיקרוסקופ. במהלך חייו, הצליח ואן לוונהוק ליצור עדשות שאפשרו הגדלה של העצמים הנצפים למימדים של עד פי 200 מגודלם המקורי.

 

ככל שגברה עוצמתן של העדשות שיצר, כך הלך והתחוור לואן לוונהוק שהוא צופה לא רק בחוטים המרכיבים את הבד, אלא גם ביצורים חיים זעירים. כך קרה, שבשנת 1676 היה ואן לוונהוק לאדם הראשון לחזות בקיומם של מיקרואורגניזמים, להם הוא קרא בשם animalcules (אנימלקולות), שמשמעו בלטינית "חיה זעירה".

 

כיום נחשב ואן ליוונהוק לאבי המיקרוביולוגיה, שכן תגליתו - עולם שלם הנסתר מעין האדם - שינתה את מדע הרפואה מקצה לקצה.

 

 

המאה ה-18

 

במאה ה-18, התרחשה בוינה, בירתה של המוזיקה הקלאסית והעיר המרכזית באימפריה האוסטרו-הונגרית, מהפיכה נוספת בתחום הבריאות כאשר מוזיקה ורפואה שולבו זו בזו.

 

וולפגנג אמדאוס מוצרט הוא כנראה יליד וינה המפורסם ביותר, אבל היה זה דווקא ג'וזף לאופולד אוונבורגר, רופא ומוזיקאי חובב, שבזכותו התאפשרה, כשנתיים לפני הולדתו של מוצרט, תגלית רפואית מפתיעה.

 

כילד, נהג אוונבורגר לצפות באביו, שהיה פונדקאי, נוקש על חביות במטרה להעריך את כמות היין שנותר בהן. אוונבורגר הבין שאותה השיטה יכולה לשמש אותו לזהות במטופליו מחלות מסוימות המתאפיינות בהצטברות נוזלים בריאות, כמו דלקת ריאות.

 

את כישוריו ניצל אוונבורגר גם בתחום המוזיקה, כאשר כתב ליברטו עבור האופרה שהולחנה על-ידי יריבו המר של מוצרט, אנטוניו סליירי.

 

כמעט חמישים שנה לאחר מכן, היוו תגליותיו של אוונבורגר השראה להמצאת הסטטוסקופ. 

 

המאה ה-19

 

המהפיכה התעשייתית סימנה את תחילת פריחתה של היצירתיות האנושית. המאה ה-19 התאפיינה בפריצות דרך תכופות בתחומי הביולוגיה, הפיזיקה והכימיה.

 

כך גם תגליתו של הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן ב-1895 הייתה מקרית לחלוטין. במסגרת ניסויים בחשמל שביצע באמצעות שימוש בשפופרת קרן קתודית, הבחין רנטגן שמסך פלורסצנטי שנמצא בסמוך החל לזהור.

 

תחילה, חשב רנטגן שנייר העטיפה השחור שכיסה את השפופרת נקרע, אבל מהר מאוד הוא גילה שה"זוהר" יכל לחדור דרך חפצים שונים. לקרניים המוזרות נתן רנטגן את השם "קרני X".

 

בסדרה של ניסויי המשך שביצע, השתמש רנטגן בלוחית צילום על-מנת לייצר תמונה של ידה של אשתו. האגדה מספרת, שלאחר שראתה את עצמותיה בתצלום, היא הפטירה: "ראיתי את מותי", ולעולם לא שבה לבקר במעבדתו של בעלה.

 

ב-1901 נבחר רנטגן לחתן פרס נובל לפיזיקה הראשון בעקבות עבודתו בתחום קרני ה-X, שלימים קיבלו את השם "קרני רנטגן". תגליתו של רנטגן אפשרה לרופאים להציץ אל תוך גוף האדם, בלי שיצטרכו לנתח.

 

המאה ה-20

 

התגליות בחשמל שהתרחשו בסוף המאה ה-19 אפשרו את התפתחותו של מדע האלקטרוניקה במהלך המאה ה-20. מדענים למדו להגביר זרמים חשמליים ולשלוט במעבר שלהם דרך שנאים, ולבסוף, הומצא בשנת 1947 הטרנזיסטור, שאפשר כיבוי והדלקה של זרמי חשמל.

 

הטכנולוגיה החדשה אומצה במהרה ויושמה במגוון של מוצרי צריכה חדשים, החל ממכשירי רדיו וטלוויזיה וכלה במחשבים ומכשירי טלפון. ככל שהטכנולוגיה התפתחה, כך הלכו וקטנו מימדיהם של המוצרים. 

 

בתחום הרפואה, התאפשר גילויה של אחת מהתגליות הגדולות ביותר הודות לתאונה משמחת. בסוף שנת 1950, ניסה המהנדס האמריקאי ווילסון גרייטבאטץ' להקליט פעימות לב, ובטעות חיבר נגד שגוי אל המעגל החשמלי.

 

האות שהתקבל כתוצאה מכך, היה בעל קצב מדוד ואיטי, ולא תכוף, כפי שתוכנן. גרייטבאטץ' הבין כי למעשה, שיקף האות שהתקבל את פעילותו החשמלית של הלב.

 

עד אותו הרגע, טופלו חולי לב באמצעות מכות חשמל כואבות, ולשם כך נדרש ציוד חיצוני כבד וגדול. גרייטבאטץ' לא הסתפק בתגליתו, ויצר מכשיר קטן שניתן היה להחדיר אל תוך גוף המטופל. כך, בשנת 1960, התבצעה לראשונה השתלה של קוצב לב פעיל בגופו של מטופל.