פתח שירות

קראת על השירותים שלנו ואתה מעוניין לקבל שירות? נשמח לעזור

 

Share

תנאי שימוש למערכת שיחת הווידאו

שימ/י לב: המידע המופיע על מסך המחשב שלך עלול להיחשף לעיני הסובבים, ובכלל זה בני משפחה ו/או כל אדם אחר המצוי בקרבתך בעת השימוש במערכת.

 

בתום השיחה במערכת מוטלת על המשתמש/ת אחריות בלעדית להסיר את המידע, ו/או את נתוני הזיהוי, ו/או כל נתון אחר, אשר עלול לאפשר גישה למידע ו/או לשירות למי שאינו מורשה לכך. אני פוטר/ת בזאת את מדיקס מכל אחריות ו/או חבות בגין אי־ביצוע הסרה כאמור.

close
דף הביתבלוגהקורונה מוכיחה (שוב) שמגיפות הן שילוב של סוציולוגיה וביולוגיה

הקורונה מוכיחה (שוב) שמגיפות הן שילוב של סוציולוגיה וביולוגיה

מאת: צוות מדיקס
הקורונה מוכיחה (שוב) שמגיפות הן שילוב של סוציולוגיה וביולוגיה

שיעורי ההדבקה והתמותה של המגיפה מציפים הבדלים משמעותיים בין אוכלוסיות אמידות ועניות, בעיקר בחלק מהמדינות העשירות, ומעוררות שוב קריאות ישנות לשינוי. מה שונה הפעם?

על-פי הפילוסוף הגרמני, פרידריך ניטשה, ההיסטוריה מחזורית, ונגזר עלינו לחיות בתוך מעגל אינסופי של אירועים החוזרים על עצמם.

 

זה בהחלט היה המצב במאתיים השנים האחרונות בכל הנוגע להבנה שלנו את הקשר בין בריאות ומצב כלכלי, והנכונות המשתנה שלנו כחברה לפעול בנושא.

 

קשר זה זוהה לראשונה באמצע המאה ה-19.

 

ב-1848, נשלח הרופא והאנתרופולוג רודולף וירשואו על-ידי ממשלת פרוסיה לאיזור שלזיה עלית, כחלק ממשימה שהוטלה עליו לקבוע את הסיבה להתפרצות מגיפת טיפוס באיזור. היה זה 13 שנה לפני שהביולוג הצרפתי, לואי פסטר, קבע את עקרונותיה של תיאוריית החיידקים כגורמי מחלות.

 

וירשואו חזר משלזיה בלא שהצליח לקבוע בוודאות מה היה מקור ההתפרצות, אבל עם ידיעה מוצקה שצפיפות יתר, תזונה גרועה, תנאי תברואה ירודים ומשכורות נמוכות שיחקו תפקיד בהתפשטות המחלה. בעקבות הזמן שבילה בשלזיה, הפך וירשואו לרפורמטור מוביל בתחום החברתי.

 

כפי שציין חברו, הפיזיקאי סלומון ניומן: "רפואה היא מדע חברתי במהותו".

 

למרות זאת, במהלך המאה ה-20, עם השיפור בתנאי המחיה של מרבית האוכלוסיה, התבסס מעמדה של תיאורית החיידקים בעולם הרפואה, ובמקביל הלכו מדעי החברה ואיבדו מחשיבותם בקרב בעלי המקצוע בתחום. זיהוי גורמי מחלה ביולוגיים ופיתוח תרופות וטיפולים שנועדו להלחם בהם הפכו למוקד העניין המרכזי בעולם הרפואה.

 

במחצית השניה של המאה ה-20, נעה הרפואה הלוך ושוב בין שני עולמות אלו. בשנות ה-80 של המאה הקודמת, תהליכי דה-תיעוש נרחבים במערב גררו עליה חדה באחוזי האבטלה. חוקרים התריעו על פער הולך וגדל בתוחלת החיים בין שכבות האוכלוסיה העשירות לאלו העניות, וכתוצאה מכך הפך אי השוויון הבריאותי לחלק מרכזי מהאג'נדה החברתית.

 

הגלובליזציה שהגיע לאחר מכן ואפיינה את שנות ה-90 מחקה את הנושא מהתודעה הציבורית פעם נוספת. עכשיו, חוזר הנושא ותופס את תשומת הלב העולמית כחלק בלתי נפרד ממגיפת הקורונה המשתוללת. חשוב מכך, הקורונה מדגישה את השפעותיו ההרסניות של חוסר שוויון על החברה בכללותה. 

 

בבריטניה, מחקר שנערך על-ידי מועצת העיר שפילד מיפה את השינויים שבדפוס ההדבקה בין גל המגיפה הראשון באביב 2020 והשני בסתיו של אותה השנה. מקרי המחלה הראשונים שויכו לאיזורים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, כאשר החולים היו תושבים ששבו לביתם מחופשות סקי ברחבי אירופה במהלך חופשת הסמסטר בחודש פברואר.

 

לקראת הסתיו, שוייכה העלייה במספר החולים בעיקר לאיזורים בהם התגוררו משפחות פועלים בעלות הכנסה נמוכה. ממשלת בריטניה פירסמה נתונים לפיהם תושבים המתגוררים באיזורי המדינה הנחשלים מצויים בסיכון הגבוה פי שניים להדבק בקורונה, וכן בסיכון גבוה פי שניים למות כתוצאה מן המחלה.

 

בחודש מרץ האחרון, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) פרסם תוצאות דומות העולות מנתונים שנאספו ברחבי ארה"ב. על-פי הדיווח, אפרו-אמריקאים מצויים בסיכון הגבוה פי 1.1 מאנשים שצבע עורם לבן להדבק במחלה, ובסיכון הגבוה פי 1.9 למות ממנה.

 

בעיה נוספת איתה מתמודדת ארה"ב היא חוסר שוויון בביטוחי הבריאות. הסיכוי שלמטופל ממוצא אפרו-אמריקאי אין ביטוח בריאות גבוה יותר אף הוא.

 

יחד עם זאת, בתחילת מגיפת הקורונה הדאגה העיקרית של מרבית הממשלות במדינות בעלות הכנסה גבוהה הייתה מספר המיטות הפנויות במחלקות הטיפול הנמרץ בבתי החולים. גם עכשיו, בעיצומו של הגל השלישי באירופה, עבור רבות מהמדינות מדובר בדאגה ממשית.

 

למרות זאת, שנה אל תוך המגיפה, ממשלות רבות מגיעות למסקנה שגורמים סוציו-אקונומיים ראויים לתשומת לב גבוהה בהרבה מזו המוענקת לתפוסת בתי החולים. מחקר אקדמי שפורסם על-ידי חוקרים משוויץ וגרמניה התייחס לנושא בצורה מקיפה יותר.

 

המחקר הדגיש את השפעתה של סביבת מגורים צפופה על התפשטות הקורונה. בנוסף, הזכירו החוקרים את סטרטג הבחירות ג'יימס קארוויל, אשר במהלך הבחירות לנשיאות של ארה"ב ב-1922 אמר "זו הכלכלה, טיפשים".

 

התקשורת מדווחת על מספר הולך ועולה של מקרים בהם אלו העוסקים בעבודות מזדמנות, טוענים שאינם יכולים להרשות לעצמם להכנס לבידוד. במקום זאת, בדרכם לעבודה הם רוכשים בבתי המרקחת תרופות שמאפשרות להסתיר את התסמינים.

 

רבים מהאנשים האלו עוסקים במלאכות הכוללות עבודה פנים מול פנים עם לקוחות. מדובר בנהגי הסעות או שליחים.

 

עצוב מכך, החוקרים דיווחו על האופן בו חוסר באנשי צוות, חוסר בציוד ומשכורות נמוכות בבתי האבות תרמו לקצב העליה המסחרר בתמותה בקרב הדיירים.

 

בפברואר האחרון, פורסמה מסקנה דומה על-ידי מחלקת הבריאות וכוח האדם האמריקאית. הדו"ח ציין כי בקנדה דווח היחס הגבוה ביותר בין מקרי הקורונה בבתי האבות במדינה לבין סך כל מקרי המוות מהמחלה בשטחה - 80% (עדכני לאוקטובר 2020).

 

בצדה השני של הסקאלה נמצאות מדינות כמו דנמרק, היכן שאותו מספר עמד על 35% בלבד בחודש אוקטובר. דו"ח מטעם ה-ILPN (International Long Term Care Policy Network) מנסה לספק הסבר לשאלה מדוע ההבדל כה גדול.

 

הסבר אחד שהוצע בדו"ח הוא המנהג הנפוץ בדנמרק לסעוד חולים בביתם, דבר שתורם למניעת ההדבקה. הדו"ח אף שיקף את העובדה ש"הטיפול מוענק על-ידי צוות בעל הכשרה מקצועית, המועסק באופן רשמי".

 

למרות שבדנמרק לא קיימת משכורת מינימום הקבועה על-פי חוק, תושביה נהנים מאחת ההכנסות הגבוהות ביותר בעולם עבור משרות שאינן דורשות הכשרה מיוחדת (כ-22$ לשעה), הודות למודל כלכלי הקרוי flexicurity. על-פי מודל זה, מעסיקים יכולים לשכור ולפטר עובדים יחסית בחופשיות, בעוד שלעובדים היכולת לנהל מו"מ על משכורתם באופן קולקטיבי, ללא שידרשו להתארגן לשם כך.

 

מחקרים מראים כי מגיפת הקורונה זוכה לתמיכה במשכורות מינימום התואמות את יוקר המחייה בקרב תושבי מדינות אירופה. האיחוד האירופי הודיע על כוונתו לקבוע משכורת מינימום ולבצע חקיקה אשר תחייב חברות המיבאות מוצרים אל אירופה להיות מיודעות לגביי גובה המשכורות המתאים לכל אורכה של שרשרת האספקה שלהן.

 

עבודה מכבדת ובריאות טובה נמצאות שתיהן ברשימת מטרות פיתוח בר-קיימא לשנת 2030 של האיחוד האירופי. עורך כתב העת המדעי Lancet, ריצ'ארד הורטון, סיכם במאמר שפירסם לאחרונה כי שני הדברים הללו קשורים זה בזה בקשר הדוק.

 

לטענתו, אנו מצויים באמצעה של סינדמיה (שילוב של גורמים ביולוגיים וסוציו-אקונומיים), ולאו דווקא פנדמיה. במאמרו, קורא הורטון לנקוט ב"גישה המותאמת בצורה מדויקת יותר להגנה על בריאותן של הקהילות שלנו".

 

רמות התלהבות שונות בכל הנוגע לחיסונים נגד קורונה מראות שמדובר בנושא שלא הולך להיעלם בקרוב. הדבר מזכיר לנו את משמעותם של החיים כחלק מחברה, מבחינת אופן האינטרקציות הדרוש בין חבריה על-מנת שזו תוכל להמשיך ולהתקיים.

 

בנובמבר האחרון, מרכז המחקר פיו (Pew Research) הראה כי רק 42% מקרב האוכלוסיה האפרו-אמריקאית בארה"ב אמרו כי בכוונתם להתחסן. זאת לעומת 51% מקרב האוכלוסיה הלבנה במדינה.

 

שיעורי ההתחסנות בקהילות של מיעוטים אתניים אכן תומכים בנתונים אלו. בתחילת אפריל פרסם ה-CDC נתונים שהראו כי שיעור האוכלוסיה הלבנה (שלא ממוצא היספאני) בקרב מתחסני המנה הראשונה היה 65.7%, בעוד שהאוכלוסיה ההיספאנית מנתה 9.7%, האפרו-אמריקאית 8.3% ואילו 16.3% הנותרים היו של קבוצות אתניות נוספות.

 

קובעי מדיניות מערביים מנסים להבין לא רק מדוע קיים חוסר אמון בהצהרות הממשלה, אלא גם כיצד להתמודד איתו.  

 

נותר רק לקוות שהדבר מבטיח שיפור בטווח הקרוב. האם רצון הממשלות השונות להבטיח שכלל החברה לוקחת חלק במהלך יימשך לאורך זמן? אם הדבר אכן יקרה, לאיחוד האירופי סיכוי גבוה בהרבה לעמוד במטרות הפיתוח בר-הקיימא שהציב לעצמו.