שאל שאלה

ביקרת באתר שלנו ועדיין יש לך שאלות? אתה מוזמן לפנות אלינו בכל עת

יעוץ והכוונה הניתנים שלא במסגרת פתיחת שירות אינם מהווים תחליף לבדיקה או לייעוץ אצל רופא ואינם בגדר "אבחנה רפואית" או "חוות דעת רפואית".
בכל מקרה של בעיה דחופה, מקרה חירום או מצב מצוקה (גופני או נפשי), יש לפנות לקבלת טיפול רפואי אצל הרופא המטפל, לחדר מיון בבית חולים קרוב או למגן דוד אדום.

פתח שירות

קראת על השירותים שלנו ואתה מעוניין לקבל שירות? נשמח לעזור

 

Share

תנאי שימוש למערכת שיחת הווידאו

שימ/י לב: המידע המופיע על מסך המחשב שלך עלול להיחשף לעיני הסובבים, ובכלל זה בני משפחה ו/או כל אדם אחר המצוי בקרבתך בעת השימוש במערכת.

 

בתום השיחה במערכת מוטלת על המשתמש/ת אחריות בלעדית להסיר את המידע, ו/או את נתוני הזיהוי, ו/או כל נתון אחר, אשר עלול לאפשר גישה למידע ו/או לשירות למי שאינו מורשה לכך. אני פוטר/ת בזאת את מדיקס מכל אחריות ו/או חבות בגין אי־ביצוע הסרה כאמור.

close
דף הביתבלוגהתרופה לא עזרה? אל תשלם

התרופה לא עזרה? אל תשלם

התרופה לא עזרה? אל תשלם

ענקית התרופות האמריקאית נוברטיס מציעה: תשלום לפי תוצאות

האם חברת התרופות הגדולה בעולם, נוברטיס, מבצעת מהפכה במכירה של תרופות מצילות חיים או שמא מדובר בגימיק שיווקי?
 
נוברטיס הודיעה לאחרונה כי היא תגבה תשלום מחולים, עבור תרופות מסוימות שהיא מייצרת, רק אם הן אכן ישפרו את מצבם. לכאורה מדובר באמצעי מכירות ידוע ומקובל - תשלום לפי תוצאות, החלמת – שילמת, לא החלמת – לא שילמת. אבל, בתחום התרופות מהלך כזה הוא בכל זאת די מפתיע.
 
זו לא פעם ראשונה שהשיטה הזאת, שנקראת "חלוקת סיכון", מתבצעת על ידי חברת תרופות. ב-2002, לפני כ-15 שנה, נולדה השיטה מאותה סיבה שמציעים אותה גם היום – ביקורת ציבורית חריפה על מחירי התרופות הבלתי אפשריים. אז התניעה מערכת הבריאות הבריטית את ההסדר, לאחר מחאה של חולי טרשת נפוצה שתרופה למחלתם לא אושרה על ידי המערכת מפאת יחס נמוך של עלות-תועלת, כלומר - מחיר יקר מול חוסר ודאות לגבי האפקט ארוך הטווח של התרופה. ההסכם בין משרד הבריאות הבריטי ליצרנית התרופה קבע אז שהמחיר שהמדינה תשלם יהיה בהתאם לתוצאות מחקר תצפית ארוך טווח של יעילות התרופות בפועל במטופלים.
 
הרקע להסדר הנוכחי, שנוברטיס הודיעה כי חתמה עליו כבר עם כמה חברות ביטוח אמריקאיות, הוא הביקורת הרבה בקרב חולים, רופאים ומבטחים והאיום לא לממן טיפולים חדשניים יקרים שהתועלת שלהם מוטלת בספק. על פי מאמר שהתפרסם השבוע ב"כלכליסט", רוב התרופות נגד סרטן, למשל, שהושקו בשנים האחרונות נמכרות במחירים חודשיים חמש־ספרתיים, כאשר השיא שמור ל־Provenge,  תרופה לסרטן פרוסטטה שעולה יותר מ־38 אלף דולר בחודש.
 
"אני לא חושב שהמודל הזה יוצר סיכון עבורנו. אנחנו רוצים שהמוצרים שלנו ישמשו רק את החולים שהם מועילים להם", אמר ל"כלכליסט" ד"ר ברונו סטריגיני, מנכ"ל נוברטיס אונקולוגיה, "המוצרים שלנו נבחנו בניסויים קליניים, והוכיחו יעילות רפואית ובטיחות".
 
זה נראה כמו מצב של win-win: חברת התרופות תפיג את החשש של המבטח מפני אי יעילות התרופה כך שיסכים לרכוש אותה, ואילו המבטח יוכל להפחית את הסיכון התקציבי שלו תוך שהוא מאפשר ללקוחות גישה לתרופות החדשות והיקרות.
אבל נשאלת השאלה, מי יממן את הירידה בהכנסות שעלולה להתרחש אם חלק מהחולים לא ישלמו בעבור התרופה? האם חברת נוברטיס החליטה לקזז ברווחים שלה לטובת בריאותם של החולים? כשנשאל על כך, הדף המנכ"ל סטריגיני את השאלה ורק חזר ואמר: "אנחנו שמחים שיש לנו מוצר שעובד בקרב החולים הנכונים, ושהם צריכים לשלם רק כשהוא עובד. זה מה שמניע אותנו". 
 
יש שתי אפשרויות למימון ההסדר הזה. אפשרות אחת היא הקלה בקריטריונים, כך שיותר חולים ייכנסו תחת ההגדרה של מי שמרוויחים מהתרופה. שאלת הגדרת הקריטריונים היא מרכזית, כי זה לא מובן מאליו איך קובעים את הצלחת המוצר - הפוגה של חודש? הארכת תוחלת החיים בחודשיים? אלה נתונים שקשה למדוד. ומה עם איכות החיים, איך ימדדו את זה? 
 
נוברטיס הצהירה כי המבחן הקובע הוא השגת אותן תוצאות בחיים האמיתיים כמו בניסויים הקליניים. למשל, Gilenya, התרופה האוראלית הראשונה לטרשת נפוצה שעולה כ־4,000 דולר לחודש, הצליחה בניסויים להפחית את שיעור ההתקפים השנתי ב־54%. לפי שיטת נוברטיס, החולים ישלמו תמורת התרופה, רק אם היא תשיג תוצאות דומות במציאות.
 
אבל כדי להגיע להגדרה מוסכמת וברורה מיהם החולים שיטופלו בתרופה ומהו המדד לבחינת הצלחת הטיפול, צריכה חברת התרופות להקים מנגנון למעקב ובקרה אחר תוצאות הטיפול בכל חולה וחולה, דרישה שהופכת את ההסכם לבעייתי עבורן מבחינה כלכלית.
 
אפשרות שנייה היא שחברות התרופות יעלו את המחיר לאלה שישלמו בעבור התרופה (כלומר, אלה שהיא עזרה להם), כדי לממן את אלה שלא ישלמו בעבורה. זה עלול להעלות את מחיר התרופות במידה כזאת, שהן יהפכו עוד יותר בלתי מושגות מהיום בעבור מי שאין לו ביטוח פרטי.
 
למרות החששות, יש פן חיובי שאינו מוטל בספק מהסדר של חלוקת סיכון: המטופלים יידעו באופן ברור ומפורש למי התרופה מתאימה ולמי לא, מה היא יכולה להבטיח להם והאם זה שווה להם את ההשקעה.