השבוע הלכתי לבקר מטופלת צעירה שלנו, המאושפזת במחלקה פנימית ונמצאת בבידוד מגע. למי שאינו יודע, בידוד מגע משמעותו חולה אשר בבדיקותיו התגלה "חיידק עמיד" שאת הפצתו חשוב לנו מאוד למנוע. בעוד שהמטופל עצמו יכול שלא לפתח כל מחלה כתוצאה מהימצאות החיידק בגופו, הסכנה למטופלים אחרים הנחשפים אליו היא גדולה.
עפ"י דו"ח מבקר המדינה, כ-6,000 בני אדם מתים בישראל מדי שנה בגלל הידבקות בזיהומים במוסדות הרפואיים. ההערכה היא שניתן היה למנוע 4,500-1,000 מקרי מוות באמצעות הקפדה על כללי היגיינה בסיסיים.
בעוד אני מבקרת את המטופלת שלנו, נכנסה לחדר עובדת מכוח העזר של בית החולים והחלה לטפל בה - ניקתה אותה, החליפה לה חיתול ועוד. על אף שלבשה כפפות במהלך הטיפול, הזדעזעתי שלא לבשה עם כניסתה חלוק חד־פעמי, כמתחייב בהוראות.
דמיינו לכם את תדהמתי כאשר אותה עובדת פנתה עם סיום הטיפול במטופלת שלנו, לטפל בשכנתה לחדר, אישה מבוגרת וחולה מאוד, בלי שהחליפה כפפות, חיטאה את ידיה או נקטה כל אמצעי אחר.
אני לא יכולה אפילו להתחיל ולתאר לכם כמה גדולה הסכנה בהתנהגות כזו ולאילו השלכות קטלניות היא יכולה להוביל.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כדי לעודד אתכם לשים לב. אם אתם או קרוב שלכם מאושפזים בבית חולים, אל תתביישו לדרוש מאנשי הצוות לחטא את ידיהם וללבוש ו/או להחליף כפפות לפני שהם נוגעים בכם. בכל חדר נמצא חומר חיטוי, וכל איש צוות מחויב להשתמש בו לפני ואחרי מגע עם כל חולה. זה אולי קצת מביך או לא נעים, אבל חייכם עלולים להיות תלויים בכך. לא פחות.